∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴  

הוא עמד שם, לבדו מול כל העצמה הזאת.

ראיתי אותו מביט על הכל מלמעלה, בלי אף חבר, בלי אף אחד.

איש לא ראה אותו מלבדי, איש לא יכל לראותו.

שקוף מול הכל.

שקוף מול כולם.

מול העצמה הזאת.

גלים שטפוהו והוא הביט בהם, תוהה.

יודע רק להביט.

  ∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴∴  

מעגל

"הצטרפו לאגודת הקוסמים!" קרא הכרוז לעוברים ושבים ברחוב קרובי.

אגודת הקוסמים התפרסמה בזכות "יכולת ההברקה" המדהימה שלה. לא, לא היה מדובר על הברקת כלים, אנשי "אגודת הקוסמים" מעולם לא חשבו והתנהגו כבני אדם סטנדרטיים. הם היו מיוחדים, מבריקים ובעלי שנינות ודמיון שריתק מיליארדי אנשים שבהו מול מסכי הטלוויזיה בתוכנית "מעגל הקסם".

אלפי אנשים הגישו את טופס ההתקבלות ל"מועדון" אך מעטים התקבלו. אני אישית הכרתי רק אחד.

רוג'ו אהב לשחק בכוס התה שלו ואח"כ ללגום ממנה באיטיות. בעודו לוגם הביט במתרחש בין מלצר ומלצרית שהתקוטטו מול עיניו ממש.

"בן זונה", סיננה המלצרית למלצר. רוג'ו הבחין בקנקן המים שבידה בעניין רב. הוא טיפח לעצמו דרך להתבונן על עצמים המתעופפים במסלולים בליסטיים שונים. טיפות המים התעופפו ורוג'ו קלט את כולם. הם הזכירו לו את הים והוא ראה אותו בדמיונו, יציר מושלם ואינסופי, רוג'ו חש את הבריזה מנשבת, מלטפת את שערו, גלים שסוחפים, שדוחפים.

רוג'ו ידע שאף טיפה לא תיעצר בגופו של המלצר. הוא ידע בדיוק היכן כל טיפה וטיפה נמצאת, כל רגע. המלצרית עיוותה את פניה בכעס והמלצר חייך אל רוג'ו: "היא אף פעם לא פוגעת", חייך והלך.

רוג'ו אהב להתבונן באוויר ולדמיין. לעיתים המולקולות היו מחייכות אליו וזה היה משעשע. בידר אותו לראות את התרכובות מתפרקות, מתאזנות ומתחברות מחדש מול עיניו. הוא ניתח את האפשרויות השונות כאילו הוא במשחק שחמט ארוך מול מישהו או משהו בלתי מוגדר, בלתי תלוי. במקרים רבות צפה מראש הכל, אך היו מקרים שארע משהו ששינה לפתע את הכל, הגדיר הכל מחדש – מולקולה בלתי אפשרית, ניתוח שאינו קביל. רוג'ו ידע לחרוז מילים במהירות שיא, הוא ידע מה אנשים חושבים שמצחיק – הוא היה הדמות הפופולרית ביותר ב"מעגל הקסם".

הוא ידע שזה ייגמר רע ובכל זאת.
רוג'ו התיישב על הכסא הריק בפינת הבר.
רוג'ו ידע שמישהו הולך למות.
הכוס נפלה מידו של אחד השתיינים, רוג'ו ראה את השברים עפים.
פריים ועוד פריים ועוד פריים, רסיסים בוהקים קטנים.
מישהו הולך להיפצע, רוג'ו ידע בדיוק מי זה והסכין כבר היה בידו ובעיניו מבט של סוף,
זה הזכיר לרוג'ו את הים וזה היה לא קביל.
ים = אינסוף
הוא חשב.
הוא גם חשב: מישהו הולך להירצח
וסכין נעה אי שם במרחב, באוויר, מבקשת להבקיע ורוג'ו נע, מנסה לשבור את המרחב, לשבור את הסכין, רץ בכל כוחו שאיש מהם לא יפגע, אבל הוא כבר ידע.

האיש נפל שותת דם, רוג'ו ידע שהוא מת
והדם נזל בין שברי הזכוכית.
"ואתה!", השתיין שייף את סכינו ברוג'ו. צליל מתכת חלולה, אינסוף מתכות נעות באוויר, קפיצים, זרועות ממונעות, כרטיסים זיכרון.. אלפי כרטיסי זיכרון.
האור במערכת הבקרה של רוג'ו כבה.

הוא התמוטט.